בשנה האחרונה, מאז אירועי ה-7.10, אנחנו חווים רצף אינסופי של שידורים מיוחדים. בין אם הם מוצדקים ובין אם הם תורמים לתחושת העצב והפאניקה שלנו, זה נושא לדיון אחר. במאמר הזה אני רוצה לעשות קצת סדר ולהבהיר את ההבדלים בין התפקידים השונים ב"פנל המומחים שלנו". אסביר בקצרה מה ההבדל בין מנחה, כתב, פרשן, מרואיין ואורח באולפן, כי לדעתי יש הרבה בלבול סביב התפקידים הללו. בסוף, אתן לכם את ההמלצה האישית שלי לצפייה ב"משדר המיוחד".
המנחה
המנחה הוא ה"טאלנט" של התוכנית, וזה שבדרך כלל שמו מופיע גם בשם התוכנית – כמו "חמש עם רפי רשף", "שש עם עודד בן עמי", או "גיא פינס". המנחה הוא ה MC (Master of Ceremonies) של התוכנית. התפקיד שלו הוא לנהל את השידור, לשאול שאלות, להעלות נושאים, לעבור לכתבים ולראיין מומחים ומרואיינים. לכל תוכנית יש ליין-אפ מתוזמן בקפדנות, והמנחה צריך לג'נגל בין התכנים השונים, המרואיינים, הכתבות והפרסומות – וכל זאת בחן ובשלווה, גם כשהאוזנייה שלו מודיעה לו שהוא חייב לחתוך לפרסומות. הבעיה מחמירה במיוחד בשידורים חיים, כשאין אפשרות לערוך את התוכנית מאוחר יותר. תסתכלו רגע על הדקות האחרונות בכל תוכנית כזו, במיוחד על התוכנית של דני קושמרו בשישי בערב. כמו בשמירה בצבא, גם למנחה יש תפילה קטנה שהמשדר יסתיים ולא ייגרר ל"משדר מיוחד" ו"אולפן פתוח" עד שהמצב יירגע שוב, ושהמנחה של התוכנית הבאה יגיע.
הכתב
הכתבים הם הבסיס לכל תוכנית חדשות. הם מקור המידע שלנו, עובדים כל היום (והצוות שלהם כמובן) כדי להשיג ידיעות, תגובות והדלפות, ומספקים אותם לצופים. כתב הוא עיתונאי שמחויב לאתיקה עיתונאית – הוא חייב לבדוק כל ידיעה ולהצליב מקורות, כלומר לבדוק כל ידיעה שהוא מקבל לפחות משני מקורות שונים כדי להבטיח לנו ידיעות אמיתיות ולא לשרת מניפולציה של מישהו. כתבים מספקים שני "מוצרים": האחד הוא כתבה מצולמת, בה צוות צילום יוצא ומצלם סרט שמציג בעיה, תופעה או סיטואציה מכמה זוויות. בדרך כלל הכתב מלווה בקולו את הסרט ומוסיף ראיונות קצרים עם אנשים מהשטח. השני הוא שידור מהשטח – "כתבנו ב…" – מהאולפן עוברים לכתב שנמצא עכשיו בשידור חי במקום בו קורה משהו, והוא מספר לנו הצופים בבית מה הוא רואה. חשוב לזכור שכתבים הם עיתונאים שמחויבים לעובדות.
הפרשן
הפרשן הוא אדם שמתמחה בתחום מסוים ותפקידו להסביר ולשפוך אור על דברי הכתבים. הפרשן הפופולרי בישראל הוא בדרך כלל איש צבע (או כוחות הביטחון) בן שישים פלוס. בתקופת הקורונה הפרשן הפופולרי היה רופא או מנהל מחלקה. לצערי, מעט מאוד נשים מוזמנות לעמדת הפרשן, ועל הסיבה לכך אפשר לקרוא במאמר הקודם. פרשנים הם חברי צוות בתוכנית, בדומה למנחה ולכתב שעובדים במשכורת בחברת החדשות או בחברת ההפקה, אך פרשנים בדרך כלל הם פרילנסרים שמקבלים שכר לפי תוכנית, ולכן הם צריכים לספק את הסחורה ולתת לנו (הצופים) מפגן פרשנות ססגוני. גם אם זה לא תחום העיסוק והמומחיות שלהם, הם יפרשנו את הנתונים ויביעו את דעתם. טייסים לשעבר יסבירו על פעולות קרקעיות או על האמירה האחרונה של טראמפ וההשלכות הכלכליות שלה (כי יש לו תיק מניות אז הוא יודע). מכיוון שהמשדר מיוחד, והליין-אפ בו לא ברור ומושפע מהמתרחש מחוץ לאולפן, יוצא שפאנל המומחים לא תמיד מתמחה בנושא המדובר, ועדיין מגיב בחוכמה רבה. לכן, חשוב לקחת בערבון מוגבל את דברי הפרשנים שמתפרנסים מפרשנותם.
אני כן רוצה לציין פרשנים שהם קודם כול בני אדם מנוסים, ואחרים שגם אם נקלעו לפאנל בנושא שהם לא מתמחים בו, הם יעברו למצב "אישי" וידברו מהלב מתוך ניסיון החיים שלהם. בשנה האחרונה גילינו כמה אנשים כאלה שנותנים השראה לצופים. דוגמה לכך היא נועם תיבון, שהגיע בתור קצין בכיר (עם סיפור אישי מטורף מ-7.10) ומדבר מהלב בכל הזדמנות. הוא אפילו קם (בניגוד לכל חוקי האולפן והכבלים שבו) וחיבק חברי פאנל אחרים, כי הוא קודם כול בן אדם.
המרואיין
ניתן לחלק את המרואיינים לשני סוגים:
מרואיינים מתוקף תפקידם – חברי כנסת, שרים, בעלי תפקידים במשק, או אנשים שהם חלק מתהליך כלשהו. למרואיינים כאלה יש אג'נדה מסודרת ואולי אפילו דף מסרים (אם הם שרים בממשלה). לרוב הם ינסו להעביר את המסרים שלהם גם אם זה לא הנושא המרכזי עליו מדברים. מרואיינים כאלה לרוב מגיעים לאולפן עם דובר, או שהדוברות של הארגון אליו הם משתייכים תיאמה את הראיון ואת הצורך שלהם בו. אפשר להוסיף לרשימה הזו את כל ראיונות היח"ץ, בהם ברור לכל הצדדים שאותו אדם – בדרך כלל סלב – ייתן קצת רכילות תמורת קידום ההופעה או הדיסק החדש.
המרואיינים האחרים, והמרתקים יותר, הם האנשים שנקלעו לסיטואציה מסוימת, היו במקום שבו קרה משהו, קרה להם משהו, או שיש להם סיפור. באמצע משדר מדויק ומהוקצע, הכולל מנחה מיומן, כתבים ופאנל מומחים, המצלמה מופנית לאדם אחד (שלא לגמרי מוכן ל-15 דקות התהילה שלו) שמספר את מה שהוא ראה או חווה. בעיניי, זה הסיפור האמיתי. זו הגדולה של המדיה הטלוויזיונית שיכולה להביא לנו, הצופים על הספה בסלון, סיפורים אמיתיים, לא מעובדים ולא מבוימים – סיפורים אותנטיים בגוף ראשון.
להבדיל מהמרואיינים המהונדסים עם דף המסרים, המרואיינים הספונטניים הם לא צפויים, ואין לדעת מה הם הולכים להגיד ולאן הסיפור הזה ייקח אותנו, הצופים, ואת כל צוות השידור.
לסיכום
כאשר אנחנו צופים באינסוף השעות של ה"משדר המיוחד", חשוב להבין את התפקיד של כל אחד מהאנשים על המסך: המנחה, הכתב, הפרשן והמרואיינים. אחרי שהבנו את המניעים של כל אחד מחברי הפאנל, נוכל להכניס לקונטקסט את הדעות והדברים שהם אומרים – מהי רמת האמינות, מה מקור הידע ומה המוטיבציה של כל אחד מהמצולמים.
ואם הגעתם עד לכאן, הבטחתי את ההמלצה שלי:
תסגרו את הטלוויזיה, או לפחות אל תצפו ברצף הדברת האינסופי. אין לאף אחד באולפן משהו חשוב להגיד שלא נאמר כבר קודם, או משהו שאתם לא יודעים. תסגרו את הטלוויזיה, תסתכלו סביבכם – לידכם על הספה (אולי בחדר שלהם) יושבים האנשים שבאמת חשובים, וגם הם לא יכולים יותר לצפות בזה. תחבקו אותם – הם מה שחשוב באמת.